אני שמוליק בן 45 חי באזור השרון, מתפרנס ממשכורת זעומה, שכיר בתפקיד פשוט.
הייתי בעבר עצמאי בעל עסק מצליח, נשוי,גרתי בדירה מפוארת,חברים, בילויים, ואף אחד חוץ מאישתי לא הרגיש בבעיה שיש לי.
החיים סביבי היו עינוג מושלם, יכולתי לעשות כפי העולה על רוחי, לקנות, לבזבז, הייתי מתלבש בצו האופנה החדש ביותר, תחביביי היו לצלול, ולרכב על אופניים.
לי תמיד היה את הציוד הטוב ביותר והחדש ביותר, אבל היתה לי בעיה.
אשתי תמיד ניסתה לעזור לי, אך לא יכלה לעמוד יותר בסבל.
היא עזבה אותי, נשארתי לבד, בודד, מוזנח, והבעיה שלי רק התעצמה.
אני אגרן כפייתי, אצלי שום דבר לא נזרק מהבית.
לאחר שעזבתי את ביתי, והעסק נכנס לחובות עצומים,עברתי להתגורר בדירה זולה באזור השרון, הזול ביותר שיש יותר טוב מהרחוב זה לבטח, ובשביל המחיר הזעום שווה גם שווה.
מצאתי עבודה בחברה, והתחלתי פרק חדש בחיי, לאט לאט התקדמתי בעבודה, היו לי חברים חדשים, רכב חדש, יכולתי להיות נייד, אבל הבעיה שלי החמירה.
בבית החדש ערימות הזבל תפחו, תחילה הבגדים, הכל התמלא בג'נק, מעולם לא זרקתי אשפה, מעולם לא פיניתי ניירות מהבית, קופסאות, שקיות, הכל נערם בארונות, במקומות פינתיים בבית, במטבח, במקלחת, וכן בכל הבית.אגרן כפייתי לא יכול לזרוק, אגרן כפייתי לא מסוגל לפנות כלום מהבית.
לא יכולתי להזמין את המשפחה שלי, לא חברים, לא שכנים, התביישתי מאוד בצורה שבה אני חיי.
אי אפשר לנקות, הכל מסריח, מעולם לא זרקתי מגבונים מלוכלכים, שאריות אוכל, וכד'.
עכברים היו בבית בכמויות, נגעלתי מעצמי.
כאשר הייתי יוצא לעבודה הייתי מתלבש יפה. הכל היה נראה בסדר לסובבים אותי, התבשמתי חזק יום יום כשהייתי בדרך לעבודה, מבחוץ הייתי כמו כולם, מבפנים רקוב.
ידעתי כמה שהכל גרוע, כמה מגעיל לי, כמה זבל יש סביבי - לא יכולתי לזרוק את הזבל מהבית, לא יכולתי, משהוא בראש שלי לא נותן לי, אני בבעיה בשכל, ואני מודע לבעיה.
אני ממש במשבר, משבר פנימי וקשה, אני מרגיש מועקה, לחץ , יש בי את הרצון להשתנות, הרצון להשתנות ולדעת לזרוק, לפנות, לנקות, כל יום אני אומר היום אני משתנה, היום אני מתחיל לזרוק, אבל משהוא עוצר אותי. בנוסף הבית מפוצץ זבל וחפצים, איך להתחיל מי יכול לבצע זאת.
המחשבות שרצו לי בראש יום יום , המחשבות שרצות ל- אגרן כפייתי הם- לא לזרוק, יום יבוא והחפץ יחסר לי, אני אזדקק לבגד הישן, ניירות ספרים ועיתונים, אין מצב להוציא מהבית, קלטות, דיסקים, מקלות כביסה, ועוד חפצים רבים. אגרן כפייתי לא זורק , זה חזק במוח, אלו החיים לאגור, לאסוף, לשמור.
חיפשתי עזרה לבד, לא רציתי שמשפחתי תראה את מצבי העגום, ביתי היה מלא בזבל וערמות אשפה.
בלגן ועכברים, ריח מגעיל, התביישתי בעצמי ואמרתי לעצמי שאני חייב להשתנות.
הגעתי באינטרנט לצוות פינוי וניקוי דירות, לשי , הזמנתי אותו לאחר אין ספור לבטים, מחשבות, והירהורים.
אמרתי לעצמי, איך אני יכול להיחשף ? ומה יחשבו עלי?
לאחר שיחה קצרה הרגשתי שאין לי ממה לחשוש, הבחור נשמע כמבין עניין, לאחר שסיירנו בדירה, נקבע תאריך ושעה, הוחלט על פינוי חפצים, פינוי בגדים, פינוי כל הזבל והפסולת מהבית, פינוי כל האשפה מהמקלחת, פינוי בארונות, בקיצור לפנות את כל תכולת הדירה חוץ מרהיטים מסויימים ומקרר.
לחצנו ידיים, והרגשתי הקלה, הרגשתי שיחרור, למרות שלא בוצע עדיין פינוי של חפץ אחד מהבית, הרגשתי טוב, הרבה זמן לא הרגשתי טוב.
אני כותב את הסיפור שלי בכדי להעביר מסר למי שסובל מהבעיה שלי
למי שחי את החיים לצד זבל ואשפה, למי שלא יכול לסבול את המחשבה שאולי מישהו יקפוץ לביתו, למי שרוצה לעשות את השינוי. מי שסובל מהבעיה של - אגרנות כפייתית, אספנות כפייתית
יש על מי לסמוך, שי ביצע את פינוי החפצים, את פינוי הזבל והאשפה מהבית שלי, את הוצאת הזוהמה שהיתה לי בחיים, לא רק הרווחתי בית ריק ללא בלגן הרווחתי את החברים, הרווחתי את המשפחה.
אני מודה על השרות, על העבודה הלא שגרתית שנעשתה בבייתי, עזרתם לי רבות.
התחלתי דף חדש בחיים, מול פתח דירתי ישנם שקים גדולים ולשם אני מכניס את כל הדברים שלי, כמו ששי אמר לי, "זה לא זבל, זה שלך, רק מחוץ לבית" אגרן כפייתי חייב להתמודד יום יום, שעה שעה בבעיה, ואני מתמודד יפה כבר חודשיים, בשבילי לחיות בבית נקי ללא אשפה זאת הצלחה.
| 